כתוצאה מנסיבות עסקיות שונות ( רכישה או מכירה של עסק, מיזוגים, שינוי מבנה בעלות וכו'), אנו נדרשים לאמוד את שווי של העסק. כאשר אנו דנים בהערכת שווי עסקים, כוונתנו מתייחסת לשווי הכלכלי של הונה ונכסיה, וזאת בשונה משוויה החשבונאי המופיע בדוחותיה הכספיים של החברה.

קיימות שלוש דרכים עיקריות להערכת שווי עסקים :

• שיטת השווי הנכסי הנקי
• שיטת המכפיל
• שיטת היוון תזרימי מזומנים – D.C.F

שיטת השווי הנכסי הנקי

בשיטה זו, יש לשערך את נכסי העסק והתחייבויותיו לשווים הכלכלי האמיתי. יצוין, כי גישה זו מקובלת בהערכת שווים של עסקים העומדים בפני סגירה, אשר לא צפויים להמשיך את פעילותם ולהניב הכנסות כלשהם. במידה ועסק צפוי לפעול בעתיד, הרי שאין זה נכון להשתמש בשיטה זו כדי להעריך את שוויו, שכן יכולתו של עסק ליצור תזרימי מזומנים עתידיים, מצדיקה שווי כלכלי גבוה יותר משווי נכסיו המשוערך.

שיטת המכפיל

בשיטה זו ניתן להכפיל את הרווח התפעולי או הנקי של העסק במכפיל המקובל באותו ענף ספציפי, וזאת בכדי לאמוד את שוויו של העסק. יש לציין, כי שיטה זו סובלת ממספר חסרונות, כאשר העיקרי שבהם הינו אי לקיחה בחשבון של מגמות עתידיות הצפויות בעסק. עם זאת, ניתן להשתמש בשיטה זו כאמצעי לבחינת סבירות אומדם שווי עסק שהתקבל כתוצאה משימוש בשיטת היוון תזרימי המזומנים.

שיטת היוון תזרימי המזומנים – D.C.F

העיקרון העומד בבסיס שיטה זו, הינו ניסיון לחזות את תזרימי המזומנים הצפויים לעסק, בשנים הקרובות, כתוצאה מפעילותו. בתחילה, יש לבנות תחזית רווח תפעולי עתידי של העסק לכל אחת מהשנים. בשלב השני, יש לנטרל הוצאות פחת צפויות, להוסיף השקעות צפויות ולקחת בחשבון שינויים אפשריים במבנה ההון החוזר של העסק. לאחר מכן יש להוון את תוצאות התזרים על פי שיעור היוון אשר הינו נגזרת של מבנה ההון של העסק. בסופו של התהליך, יש להוסיף לשווי את ערכם של נכסים "עודפים" (נכסים כגון מקרקעין, אשר מכירתם בזמן הקצר לא צפויה לפגוע בתזרימי המזומנים העתידיים של העסק) ולהפחית את שווים של ההתחייבויות הפיננסיות.